חור ושמו ג'קסון - 26 ליוני

ג'קסון הול א

ג'קסון היה חלוץ שצד וקילף פרוות מכל מיני חיות בעמק היפה. לא ידוע עליו הרבה, והמעט אשר ידוע – כנראה מופרך. כך או כך, לכבודו נקראת העיר "ג'קסון הול". בשפת המערב יש בזה הרבה יותר אופי מאשר באיזה "ג'קסון וואלי". 

ג'קסון הול היא מערי התיירות של וויואמינג והיא מוכרת, קודם כל, את מה שוויואמינג כולה מוכרת – את רוח הזמנים ההם.

באריזונה ובחלקים רבים באמריקה אתה פוגש את האינדיאנים שנדחקו ונשחקו על ידי אמריקה. הם מובסים ומושפלים ובדרך כלל שמנים ואין בהם דבר שיזכיר את האצילות והפראות ואת גמישות הגוף החום והשרירי ויופי המבע. בג'קסון הול אין אולי, אף אינדיאני חי, אבל הרוח האינדיאנית הרומנטית ממלאה בפסלים וציורים את הגלריות ואת חוצות העיר. כי בג'קסון הול אולי לא כל כך אכפת מהאינדיאנים החיים, אבל אף אחד לא יפגע להם באינדיאנים המתים.  

       איינשטיין מתרווח במרפסת      

הוא הגדיר את עצמו כ "כופר מאמין" והסביר שזו דת מיוחדת. במסגרת יחסיו האינטימיים עם הבורא הוא אמר - "כשאני מנסה להעריך תאוריה פיזיקלית, אני שואל את עצמי, אם בדרך זו הייתי מסדר את העולם אילו הייתי אלוהים."

  

     

   
   נשים תמיד נמשכו אל איינשטיין והקיפו אותו, כך שזה רק טבעי שהאישה שלי רוכנת כלפיו בחיבה גלויה.

ג'קסון הול ב

בשש בערב מוקפת כיכר העיר בתיירים. לפתע יוצאים שני נבלים אל מרפסת הקומה השנייה של הסלון, ותוך שניות הם מרקידים ביריות אזרח שנקלע אל הכיכר. הוא כמובן בפאניקה וזה עוד יותר משעשע אותם, עד שמרוב צחוק הם הורגים אותו. הנבלים רוצים להשתלט על העיירה ומאיימים לפגוע בכל מי שיתנגד להם ועל הדרך הם הורגים את השיכור של העיירה את הקאובויגירל ואפילו את השריף. נשמעות צעקות וקללות ותחינות ועל הכל מאפיל לגלוג ארסי וצחוקם המרושע של הנבלים.

עד שמגיע המרשל הפדרלי. הוא לא יכול להחיות את המתים אבל הוא יהרוג את הנבלים וישיב את הסדר לעיירה והכי חשוב – הוא יבטיח לעיירה ובעצם לאמריקה כולה עתיד של צדק ועתיד בכלל.

ובגירסת הסרט

וככה, מאז ימי המרשל אמריקה מסתכלת אל עתיד ורוד. בעוד אירופה מתחבטת תמיד באיזה משהו שמאפיל על עתידה, אצלנו באמריקה, גם אם יש משבר כבד, הוא תמיד זמני ולעומתו - עתיד ורוד, הוא משהו נצחי.

ג'קסון הול ג
האמת שג'קסון היא בכלל לא חור. להיפך.
במרכז העיירה יש גן גדול ויפה שכבישים מקיפים אותו מארבעה צדדים. ומסביב – מרכזה של ג'קסון שבו גלריות ומסעדות וחנויות לכל דבר והכל מרוצף במדרכות של עץ ומקורה בגגות מעץ כמו פעם, במערב. ונעים לטייל על מדרכות העץ ולהתבונן בפסלים ובחלונות הראווה למיניהן. ונעים להיכנס אל הסלון ולעלות קומה ולשבת במרפסת התלויה על כוס של בירה ולהרהר בכל אותם דברים.

לאן שתסתכל מאותה מרפסת,תראה את דגל הפסים נישא ברוח, וכרכרה שפעם דהרה במרחבים והיום היא מרכבה של זכרונות. ותראה שהמדרכות המקורות נמשכות בכל מרכז העיר ומהם והלאה משתרעים מבני ציבור יפים ושכונות נאות המוקפות באותם כרים של דשא וגבעות אשר בהן שוטט אז ג'קסון לאן שרק נשאה אותו הרוח.

הגרנד טיטון - 26 ליוני

עוד לא מספיקים לצאת מהילוסטון וכבר אנחנו נכנסים אל שמורת גרנד טיטון.  יש שם אגמים יפים שמעברם רכסים גבוהים משוננים נושאי שאריות של שלג. אלה כמובן הרוקיס שיורדים מקנדה ומתמשכים עד כאן. אנחנו מניחים שמי שבא מתוך אמריקה או מהמערב, מכבד את השמורה הזו בהתפעלות גדולה. אבל, אנחנו, שגולשים לנו בנחת, ממרומי הרוקיס הקנדיים, וזה עתה יוצאים ממרחבי היילוסטון הנאדר, מסתפקים בתצפיות מספר ובמנה של פיצה שקונה לה שם גדול בטיטון, ותו לא.
כך אנחנו נפרדים מטיטון, ומדרימים בתוך וויומינג היפה, עד ג'קסון הול שהיא סיפור בפני עצמו.

ריי מוויואמינג - 26 יוני

וויואמינג  גדולה מישראל פי שנים עשר, יש בה חצי מיליון תושבים והיא בשליטה רפובליקנית מוחלטת. אנחנו נכנסים ללינת לילה בחניון הפרטי של ריי שמסתובב בממלכה שלו על טרקטורון כשהוא חבוש כובע טקסני ועטור זקן מטופח. חוץ מזה הוא מצויד גם באישה צעירה ויפה ולפחות מבחוץ הוא נראה כקאובוי דרומי שטוב לו בחיים.

עוד יותר טוב לו משום שבוויואמינג לא משלמים מיסי מדינה, כך שאני מוצא עצמי מופתע כשאני שואל אותו על שיעורי המס והוא משיב "יותר מידי". אני תוהה והוא מבהיר לי שאומנם לא משלמים מס הכנסה בוויואמינג, אבל משלמים מס פדרלי של 3% בתוספת מס ערך מוסף. אני מזכיר לריי שהוא גבה מאיתנו שלושים דולר בתוספת מס, כך שלמעשה המס מגולגל על הקונים. ריי מסכים אבל מתעקש שהמיסים בכל זאת גבוהים מידי. אנחנו משוטטים בשיחתנו פה ושם ומסכימים על כל מיני דברים, עד שריי מרגיש מספיק נינוח לגלות לי שבבחירות לנשיאות הם הולכים "לבעוט בתחת של הבחור השחור שבנוסף לכל הוא גם מוסלמי".

אני פוגש באמריקה רפובליקנים רבים כמו ריי. הם קצת גזעניים וקצת בורים אבל מצד שני הם בדרך כלל אוהבים את ישראל והם לבביים. הם לא תמיד יודעים הרבה עלינו, אבל הם אוהבים מאוד שאנחנו עומדים שם, באיזה צד רחוק של המפה, ואומרים לכל המוסלמים שמסביבנו: "אל תתעסקו איתנו". בדיוק כמו שכל שריף טוב אמר בשקט לפורעי החוק בעיירה שלו במערב.

והמערב הזה, עם הערכים שלו והגברים שלו, חי בלבו של ריי וחבריו והם לא מוכנים שיבוא לעיירה איזה כושי עם כוכב של שריף.     

יילוסטון פארק - 24-25 ליוני

אחרי מסע פנטסטי של חמישים ימים, מתגנבים אלינו חששות מסוג : מה יכול עוד לרגש אותנו ? ועולה הרהור קטן שמא ניכנס ללופ שבו היופי, מופלא ככל שיהיה, יהיה חזרתי ואולי אפילו טיפה מתיש. כי מה בעצם, יכול עוד לרגש אותנו ???

היילוסטון !

  

   

 בוקר על אגם היילוסטון

                                                     

                      סיפורי דגים ותפוחי אדמה מהמדורה ביילוסטון

המים החמים עולים מבטן האדמה והצבעים שלהם מספרים על מינרלים ומרבצים של מתכות שנקרו להם בדרך. ולמרות שהם נובעים סמוך אחד אל השני, הסיפורים שלהם שונים כאילו באו משני חלקי עולם . הם גם מביאים איתם ריחות שונים ואנרגיות שונות של חום ובעבוע ואף זרימה שונה ולמרות השוני הם קרובים מאוד.

 חלקם עוגנים בתוך בריכות, צלולים כמו קריסטל, כאילו הם עומדים ללא ערבול מאז ומתמיד. ואף על פי כן, התחושה שמרחפת על הכל היא תחושה של התהוות. כאילו כאן, עדיין שום דבר עוד לא נרגע ועוד לא ברור מה יהיה, כי כאן הכל בהתהוות. וגם תחושת קדמוניות שנמשכת לאחור ממש עד בראשית.

                

כולם דרוכים והמצלמות ממוקדות.
תיכף ינשוף הזקן הנאמן עשן מנחיריו ואחר כך יפלוט ענן של מים ויחמם את מנועיו הישנים ואז ימריאו סילונים לכל תשואות המון וקריאות שמחה .

 

 הגרנד קניון של היילוסטון

                       ממש ביילוסטון הזה עשינו רפטינג. טוב, לא בדיוק במפל הזה אלא קצת לפניו

                                        

בזירה הזו יופיעו לפנות ערב הגריזלים והזאבים. לכן, מבעוד מועד נתפסים המקומות, בשורה הראשונה, הכי קרוב אל הבמה על ידי ציידים של משקפות. בינתיים, פה ושם, אפשר לראות איזה ביזון או קויוטי שחוצים את הבימה כמו עובדי במה העוברים מצד לצד לפני שהמסך מורם. כמובן שהם אינם מענינים כאן אף אחד. אבל עד שכוכבי המחזה יגיעו, אפשר לשמוע כאן מבוב שהוא ראה אתמול גריזלי טורף עגל רך של אלקה.  אחרי שבוב לועס את הסיפור שלו אצלנו, הוא ממהר איתו אל חברה חדשים שרק הגיעו. את החלל שמתפנה, ממלא לו ג'ורג' שמספר כי אתמול הזאבים הגיעו רק בתשע וכדאי לנו להתאזר בסבלנות. כשבכל זאת כבר קצרה רוחנו עובר לו רחש התרגשות מצד לצד ודונה מתרחקת מהטלסקופ שלה ובתנועה של ניצחון מצביעה לעבר נקודה בלתי נראית ומריעה :"זה גריזלי !".



 בהמה מסוג ביזון

רפטינג על הילוסטון - 23 ליוני

בצהריים אנחנו עוזבים את העיירה היפה ליוינגסטון ועושים דרכנו דרומה אל שמורת הילוסטון. לצדנו מתפתל נהר הילוסטון וכשאנחנו מבחינים בסככות של רפטינג, דוחפים אותנו חום היום והרצון לקצת הרפתקנות – אל הנהר.

לאורך 13 ק"מ, במשך שעתיים אנחנו משייטים שבעה וכלב בתוך סירה של גומי. בדרך כלל על מי מנוחות אך לפרקים נחבטת הסירה בנחשולי גלים, מרימה את חרטומה גבוה ומסתחררת לה עד שכולנו נרטבים כהוגן. אנחנו עסוקים בלייצב עצמנו על הסירה ואת הסירה עצמה במסלולה להוראותיו של המדריך. ורק הכלב זחוח ואיתן כלא מבין על מה המהומה.

לאט לאט מתברר לנו שלא כל כך מהר עפים למים ומי שכן, נהנה דווקא מטבילה רעננה. אנחנו תופסים קצת וותק בחתירה ומתגבשים לצוות שייטים.  אז, כשאנחנו כבר מוכנים לכל מיני צרות ונחשולים של אמיצים, מתברר לנו לצערנו שחלפו השעתיים.