אנשים

בוקר אחד, כששולחנות הפוקר היו ריקים התיישבתי ליד  שני הדילרים התורנים במנדליי ביי והתפתחה לנו שיחת ידידות ממושכת.
אלו האנשים הבלתי נראים שמאחורי גלגלי המכונות של התעשייה. הם חוסכים דולר לדולר בימים ובחודשים הארוכים שבהם הם משרתים אנשים שבאו לבזבז מאות ואלפי דולרים  בימים ספורים. יום אחד, כך הם מקווים, הם ייחלצו עצמם מכאן למקום אחר עם טיפה יותר תקווה. בינתיים הם מתנחמים באגדה הישנה שפעם היו זמנים טובים יותר ואולי הם יחזרו בעתיד.
"כן" אני מהנהן בהסכמה: "זה לא מה שהיה פעם".

מפה לשם אני מספר שאתמול זכיתי בבונוס של 600 דולר כשקיבלתי רויאל פלש והדילר מתפעל ואומר לי : "אתה יודע שזה בונוס שנותנים רק במלון הזה ורק ביום שני. היום היית מקבל בקושי 80 דולר" .
מסתבר שהמזל הכי גדול לא שווה שום דבר אם הוא לא מגיע בזמן הנכון ובמקום הנכון. אני מחייך לעצמי ונזכר ביוני שאומר שעם השכל של אורית והמזל שלי עוד נגיע רחוק.