למחרת הביקור בפארק הקשתות אנחנו מגיעים לקניונלנדס לאזור שנקרא איים בשמיים. כבישים בפארק מובילים לנקודות תצפית שמתחתן נפרש לו מדבר אדום וקניונים שנחצבו במים. גם פה עולים מבני ענק אשר יוצרים דרמה באדום עם קישוטי חרסית לבנה, ולצדם נפערים תהומות אל תוך האדמה. פה ושם אתה מבחין בגרין ריבר או בקולוראדו ריבר שנראים כמו שרוכי טורקיז עדינים המנסים להוסיף משהו משלהם לפאנורמה. אבל ברור לגמרי שאת ההצגה כאן כובשת לה אותה ארץ בראשית צחיחה.
המראות האלו הפרושים תחתיך מביאים אל תוך האנשים מן חרדה של קודש, כאילו הבורא עצמו משקיף בצד על מעשי ידיו, עד שכולם בתצפית מתלחשים ונזהרים מאוד שלא לפצוע את הדממה המתנשאת כאן על הכל מאז ומעולם.
כמה שנים כמה שנים
ינק השורש את ההר ?
ואיך גימעה ריוותה שפתיו
פיטמת האבנים !
כמה שנים כמה שנים
ניקר השורש את ההר ?
ואיך פילחו מחצו חיציו
ליבת האבנים !
[צביה כצנלסון בן צבי, לוחמת וקצינה במלחמת השחרור במסגרת חטיבת הראל של הפלמ"ח]
ינק השורש את ההר ?
ואיך גימעה ריוותה שפתיו
פיטמת האבנים !
כמה שנים כמה שנים
ניקר השורש את ההר ?
ואיך פילחו מחצו חיציו
ליבת האבנים !
[צביה כצנלסון בן צבי, לוחמת וקצינה במלחמת השחרור במסגרת חטיבת הראל של הפלמ"ח]
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה