בבית אנחנו מתלבטים אם אחרי מסע של עשרת אלפים ק"מ, יישארו בנו עוד שאריות אנרגיה להאריך באלף ק"מ נוספים של מדבריות. יש אפשרות ללחוץ על הדוושה בהייוואי 15 חזרה לווגאס או לעשות סיבוב גדול במדבריות דרך פארק הקשתות וארץ הקניונים וקפיטול ריף וכביש 12הנופי. בשלב מסוים, עוד בבית, אנחנו מורידים את המדבריות מתוכנית המסע ואחר כך הם חוזרים אל המפה באופן טנטטיבי ועם החלטה לזרום ולהחליט בבוא העת.
אבל, כשאנחנו מגיעים לכביש 15, ולמעשה כבר הרבה קודם, אנחנו מרגישים נפלא עם המסע שלנו ויש בנו שמחה וסקרנות לקראת שינוי הנוף. לפיכך עובר לנו בנעימים יומנו הראשון ביוטה וביומנו השני אנחנו יוצאים מגרין ריבר ומגיעים בצהריים אל פארק הקשתות - ארצ'ס.
ההודית בלבן שואלת אותי אם היא מפריעה ואם אני רוצה שהיא תזוז ואני משיב לה שהיא מוסיפה המון עם הצבעים שלה ומקווה שזה בסדר שאני מכניס אותה אל התמונה.
על פני פסלי הסלע האדומים, קופא הזמן, ובעיני הם נדמים לאלי מצריים הקדמונים. הינה אל השמש - רע, מוקף עושי דברו המבקשים את קירבתו. כאשר תשקע השמש יישא אותה רע, בשאול, מתחת לפני האדמה ולבוא השחר יידחוף אותה למעלה אל זריחתה.
והאריה הזה הרובץ על במתו, במבע מלא חוכמה וניסיון. הוא, בטח התגלגל להיות לאל, ולפיכך כבר לא ייצא לצייד, וגמישות גופו העז נוצקה לעד אל תוך הסלע והזמן.
בסתת האלה הלביאה המגנה על מצרים מן הלובר
הנוף אדום ומכל עבר עולים ישר מתוך האדמה, סלעי ענק של חול וצרים חומות ומגדלים ומצודות ודמויות רבות שבעיני המתבונן והכל כמו משהו עצום שנעצר באמצע.
על פני פסלי הסלע האדומים, קופא הזמן, ובעיני הם נדמים לאלי מצריים הקדמונים. הינה אל השמש - רע, מוקף עושי דברו המבקשים את קירבתו. כאשר תשקע השמש יישא אותה רע, בשאול, מתחת לפני האדמה ולבוא השחר יידחוף אותה למעלה אל זריחתה.
והאריה הזה הרובץ על במתו, במבע מלא חוכמה וניסיון. הוא, בטח התגלגל להיות לאל, ולפיכך כבר לא ייצא לצייד, וגמישות גופו העז נוצקה לעד אל תוך הסלע והזמן.
בסתת האלה הלביאה המגנה על מצרים מן הלובר
דש מכל היופי כאן, שכעת הוא די קפוא.
השבמחק