"אצלנו, כשאני טיפה רעב" אני אומר לחיים "זה יכול לחכות שעה, שעתיים או יותר, בלי קושי. אבל אם אורית קצת רעבה ולא טיפלתי בדבר מייד היא מכריזה שהיא גוועת"
"לא, לא, לא" גוער בי חיים כמי שמבקש לגרש מהר מחשבה תפלה "זה לא עניין שאצלנו כך ואצל אחרים אחרת, אלא עניין כללי מאוד של הבנות כולן. הן פשוט בנויות אחרת. אם למשל אני מזהה אצל מימי סימני רעב קלים, אז לא חשוב היכן אני נמצא, אני מיד לוחץ על ברקס ומחזק בהנדברקס ועובר למטבחון בקרוואן לפתור את הבעיה".
אחרי מה שקורה, וחיים לוקח את מימי וחוזר הביתה אין לי כבר עם מי להתייעץ בעניינים החשובים האלו. אבל אני לומד לי לאיטי, שהדבר הזה שחיים מלמד אותי, הוא בעצם מפושט הרבה יותר. אני רואה למשל, שאם קצת קר לה או שהשמש מרתיחה קלות את האדמה, גם זה מקרה שמחייב פתרון דחוף. כאילו שהיא חיה בטווח של ארבע מעלות וכשהטמפרטורה חורגת מהן בטיפה, מיד היא 'קופאת' כאילו נזרקה אל לב אלסקה או 'מתה' כמו על דיונה בסהרה.
אותו דבר אני רואה גם כשהאישה שלי צמאה ומיד היא מכריזה שהיא 'מתייבשת' או כשיורדות כמה טיפות של גשם ותוך דקה היא מודיעה שהיא 'ספוגה' או ש'הכל אצלה נדבק' וכמובן כשיש לה פיפי זה לא יכול לסבול דיחוי. אבל, במיוחד היא רגישה, כשיוצא ממני רחש נחירה קלה בלילה דווקא כשהיא רוצה קצת שקט ועל זה היא לא סולחת ומסבירה לי בצלעות.
ולאט לאט אני לומד שכשהאישה אומרת שהיא "רוצה" היא מתכוונת שהיא "צריכה" ושהיא בעצם מהלכת לה בכל העניינים האלו של הגוף, כמין מקרה חירום.
ולאט לאט אני לומד שכשהאישה אומרת שהיא "רוצה" היא מתכוונת שהיא "צריכה" ושהיא בעצם מהלכת לה בכל העניינים האלו של הגוף, כמין מקרה חירום.
מסכימה עם כל מילה זה באמת עניין של בנות גם אצלי זה ככה
השבמחקלא יכולה לסבול רעב ליותר משתי דקות....שלא לדבר על פיפי.צודק גם צודק חיים. חשבתי שזה מהשואה אבל זה סתם עינייני בנות.בכלל כל הבנות צריכות שתמיד יהיה לידן מישהו שפותר את כל הבעיות. ככה הכי טוב.
טוב שמידי פעם נוסעים בקאראוואן ליוטה כדי להבין כמה אמיתות קטנות על החיים.
מתגעגעת
גילה
זה כל כך ארוך........
היי גילו
השבמחקנראה שחלום טוב אף פעם לא ארוך מידי.
אכן, אני צריך את חיים ואת אמריקה כדי ללמוד משהו נוסף על האישה שלי והאישה בכלל ובאמת, האישה, זה מין נושא סבוך שאנחנו אף פעם לא גומרים ללמוד.
אוהבים ומחבקים
אני והאישה שלי