ג'קסון הול א
נשים תמיד נמשכו אל איינשטיין והקיפו אותו, כך שזה רק טבעי שהאישה שלי רוכנת כלפיו בחיבה גלויה.
וככה, מאז ימי המרשל אמריקה מסתכלת אל עתיד ורוד. בעוד אירופה מתחבטת תמיד באיזה משהו שמאפיל על עתידה, אצלנו באמריקה, גם אם יש משבר כבד, הוא תמיד זמני ולעומתו - עתיד ורוד, הוא משהו נצחי.
ג'קסון הול ג
האמת שג'קסון היא בכלל לא חור. להיפך.
במרכז העיירה יש גן גדול ויפה שכבישים מקיפים אותו מארבעה צדדים. ומסביב – מרכזה של ג'קסון שבו גלריות ומסעדות וחנויות לכל דבר והכל מרוצף במדרכות של עץ ומקורה בגגות מעץ כמו פעם, במערב. ונעים לטייל על מדרכות העץ ולהתבונן בפסלים ובחלונות הראווה למיניהן. ונעים להיכנס אל הסלון ולעלות קומה ולשבת במרפסת התלויה על כוס של בירה ולהרהר בכל אותם דברים.
ג'קסון היה חלוץ שצד וקילף פרוות מכל מיני חיות בעמק היפה. לא ידוע עליו הרבה, והמעט אשר ידוע – כנראה מופרך. כך או כך, לכבודו נקראת העיר "ג'קסון הול". בשפת המערב יש בזה הרבה יותר אופי מאשר באיזה "ג'קסון וואלי".
ג'קסון הול היא מערי התיירות של וויואמינג והיא מוכרת, קודם כל, את מה שוויואמינג כולה מוכרת – את רוח הזמנים ההם.
באריזונה ובחלקים רבים באמריקה אתה פוגש את האינדיאנים שנדחקו ונשחקו על ידי אמריקה. הם מובסים ומושפלים ובדרך כלל שמנים ואין בהם דבר שיזכיר את האצילות והפראות ואת גמישות הגוף החום והשרירי ויופי המבע. בג'קסון הול אין אולי, אף אינדיאני חי, אבל הרוח האינדיאנית הרומנטית ממלאה בפסלים וציורים את הגלריות ואת חוצות העיר. כי בג'קסון הול אולי לא כל כך אכפת מהאינדיאנים החיים, אבל אף אחד לא יפגע להם באינדיאנים המתים.
איינשטיין מתרווח במרפסת
הוא הגדיר את עצמו כ "כופר מאמין" והסביר שזו דת מיוחדת. במסגרת יחסיו האינטימיים עם הבורא הוא אמר - "כשאני מנסה להעריך תאוריה פיזיקלית, אני שואל את עצמי, אם בדרך זו הייתי מסדר את העולם אילו הייתי אלוהים."
נשים תמיד נמשכו אל איינשטיין והקיפו אותו, כך שזה רק טבעי שהאישה שלי רוכנת כלפיו בחיבה גלויה.
ג'קסון הול ב
בשש בערב מוקפת כיכר העיר בתיירים. לפתע יוצאים שני נבלים אל מרפסת הקומה השנייה של הסלון, ותוך שניות הם מרקידים ביריות אזרח שנקלע אל הכיכר. הוא כמובן בפאניקה וזה עוד יותר משעשע אותם, עד שמרוב צחוק הם הורגים אותו. הנבלים רוצים להשתלט על העיירה ומאיימים לפגוע בכל מי שיתנגד להם ועל הדרך הם הורגים את השיכור של העיירה את הקאובויגירל ואפילו את השריף. נשמעות צעקות וקללות ותחינות ועל הכל מאפיל לגלוג ארסי וצחוקם המרושע של הנבלים.
עד שמגיע המרשל הפדרלי. הוא לא יכול להחיות את המתים אבל הוא יהרוג את הנבלים וישיב את הסדר לעיירה והכי חשוב – הוא יבטיח לעיירה ובעצם לאמריקה כולה עתיד של צדק ועתיד בכלל.
ובגירסת הסרט
ג'קסון הול ג
האמת שג'קסון היא בכלל לא חור. להיפך.
במרכז העיירה יש גן גדול ויפה שכבישים מקיפים אותו מארבעה צדדים. ומסביב – מרכזה של ג'קסון שבו גלריות ומסעדות וחנויות לכל דבר והכל מרוצף במדרכות של עץ ומקורה בגגות מעץ כמו פעם, במערב. ונעים לטייל על מדרכות העץ ולהתבונן בפסלים ובחלונות הראווה למיניהן. ונעים להיכנס אל הסלון ולעלות קומה ולשבת במרפסת התלויה על כוס של בירה ולהרהר בכל אותם דברים.
לאן שתסתכל מאותה מרפסת,תראה את דגל הפסים נישא ברוח, וכרכרה שפעם דהרה במרחבים והיום היא מרכבה של זכרונות. ותראה שהמדרכות המקורות נמשכות בכל מרכז העיר ומהם והלאה משתרעים מבני ציבור יפים ושכונות נאות המוקפות באותם כרים של דשא וגבעות אשר בהן שוטט אז ג'קסון לאן שרק נשאה אותו הרוח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה