כשאתה רואה ברוקיס שני תיירים נעמדים לצד הדרך ומרימים מצלמות אתה מייד נדרך. כי אם הגיעך לרוקיס, אתה מצטרף לקהילה של "ציידים" חמושים במצלמות. תכונה כזו, שמריצה ברנשים לתפוס עמדות צילום, מתרחשת לה, כשאנחנו נוסעים לאיטנו ברחובה הראשי של ג'ספר ולפיכך אני מיד עוצר בצד, אפילו אם זה קצת בצומת, ומזדרז לראות מה קורה ומה רואים ועל מה המהומה. ובכן, הפעם לא הגיע אל העיירה איזה דוב טועה או צבי, אלא זו קשת בענן המשלימה בשיפולים של ג'ספר חצי עיגול יפה שמפאת גודלו אינו נכנס למצלמת הכיס שלנו ולכן אני חוצה אותו .
הטוטם של ג'ספר
הטוטם של ג'ספר
בדרכנו אל קניון מלין פוגשים דובת גריזלי עם גור שמתכוונים לחצות את הכביש. הם עושים אחורה פנה ואני עוצר ורץ אל תוך היער לפני שהם נעלמים לי.ככלות הכל זה הדובי הראשון שהוא ממש שלנו, אם אנחנו לא סופרים את אילו שפגשנו בבלו ריוור. הריצה הזו ליער מבטאת חוסר ניסיון, הרבה התלהבות והמון טיפשות. כפי שמתברר, הגריזלית שיכולה לטרוף אותי כמו כלום, מסתפקת הפעם רק באזהרה, ואני מוציא ממנה צילום אחד ענק ומשאיר לה ולגור שלה את כל היער.
בהמשך גורמים אימא דובה וגוריה להתקהלות ליד אגם מלין, ואנחנו כמו כולם מצלמים בלי סוף כאילו שבתמונה המאה יהיה עוד משהו חדש שנשמט מתשעים ותשע תמונות קודמות. החוויה הזו, שתחזור מכאן ואילך שוב ושוב, היא מחווה של הילדות והיא מלאה שמחה. כי אנחנו כבר לא נעשה פסיעה קטנה של האדם שהיא פסיעה גדולה לאנושות, אבל לפחות נצלם עוד ועוד דובים.
אגם מלין
הדובונים רצו להשוויץ אז הם טיפסו על העצים
כמובן שאין להם גבולות ובשניות הם טסו כמעט עד הצמרת
עד שאימא באה לקרוא להם לפני שזה יגמר בבכי
וכל המשפחה חזרה לרעות באחו
והגירסה המתוסרטת של הטיפוס
נשות הצבי או האייל
זוהי אלקה שחיה בטבע אבל מרגישה נוח גם בחברה. היא עמדה וליכחה מהשיח שמולה ואנחנו נעמדנו אחריה. רצינו צילום פנים, אז צעקנו "אלקה אלקה" בקולי קולות עד שהיא התרצתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה