מונטנה גדולה פי חמשה עשר מישראל ויש בה מיליון ראשי אדם ושלושה מיליון ראשי פרות. כזכור היא מקבלת את פנינו בכניסתנו חזרה לאמריקה ומוסיפה לנו כבונוס את אוריקה שלה. אחר כך אנחנו נוסעים לגליישר פארק שאמור להיות מקסים, אבל משהו בלוח הזמנים מתפקשש לנו [ משהו ששמו פינוק שכולל ארוחת בוקר ממושכת ועוד גלריה באוריקה ויציאה לדרך אחרי חצות היום]. לפיכך אנחנו מסתפקים בגליישר בטעימה מאגם מקדונלד. אפשר לישון בשטח הפארק ולהקדיש לו את היום למחרת אבל כיוון שהוא מחלקה באוגדת הרוקיס, בה בילינו רק עתה שבועיים אינטנסיביים, אנחנו מוותרים.
על שפת אגם מקדולנד שבגליישר פארק
שלושה ימים אנחנו גומאים מרחקים בדרכי מונטנה. היא עצומה ונותנת לנו את תחושת אמריקה של מרחבים גדולים ועיירות קטנות וירוק בכל גווניו ומים ובקר. אנחנו אוהבים מאוד את מנגינת הדהירה בין כרי מרעה ושדות וואדיות וכל עיירה היא בעינינו גוון קטן נוסף בצבעיה של אמריקה.
"הנערה שלי"
על שפת אגם מקדולנד שבגליישר פארק
אנחנו יוצאים מהשמורה ועוקפים אותה מדרום תוך חציית הרוקיס, ועושים לצד הדרך חנייה של אהבה, וחוצים את קו פרשת המים, שמסמן למי שלגים ומי גשמים לנוע למזרח עד לב המישורים ולב המיסיסיפי, וחונים באחד מאותם חניונים של יער שבאמריקה הם מקסימים יותר.
בבוקר יוצאים אל מרחבי מונטנה ומורדות הגליישר המושלגים מתחלפים בגבעות רעננות מנוקדות בעדרים. כאן, בשיפולים המזרחיים של הרוקיס, נמצאת החווה בה צומח האפוס: "רוחות של תשוקה", עם ברד פיט ואנטוני הופקינס, שמגלם מיתוסים אמריקאיים של חירות וחופש ופראות וגבריות שנשענים על הוגנות ונדיבות. בסמוך נמצאת החווה הנפלאה של רוברט רדפורד - הלוחש לסוסים, שם ערכים עירוניים נמסים אל מול ערכי הטבע. אנחנו משאירים את החוות האלו מאחרינו וחוצים עיירות קטנות יפות ויפות פחות ולפנינו נפתחים מישורים גדולים וירוקים של שדות חקלאיים ושדות מרעה. הכל רחב וארוך מאוד במונטנה וכתם הקרוואן שלנו מזדחל לו בדרכיה לאיטו ומאפשר לנו מסע מאוד רגוע בממדים של זמן ושל מרחב שונים מאלו שאנחנו מורגלים להם.
בבוקר יוצאים אל מרחבי מונטנה ומורדות הגליישר המושלגים מתחלפים בגבעות רעננות מנוקדות בעדרים. כאן, בשיפולים המזרחיים של הרוקיס, נמצאת החווה בה צומח האפוס: "רוחות של תשוקה", עם ברד פיט ואנטוני הופקינס, שמגלם מיתוסים אמריקאיים של חירות וחופש ופראות וגבריות שנשענים על הוגנות ונדיבות. בסמוך נמצאת החווה הנפלאה של רוברט רדפורד - הלוחש לסוסים, שם ערכים עירוניים נמסים אל מול ערכי הטבע. אנחנו משאירים את החוות האלו מאחרינו וחוצים עיירות קטנות יפות ויפות פחות ולפנינו נפתחים מישורים גדולים וירוקים של שדות חקלאיים ושדות מרעה. הכל רחב וארוך מאוד במונטנה וכתם הקרוואן שלנו מזדחל לו בדרכיה לאיטו ומאפשר לנו מסע מאוד רגוע בממדים של זמן ושל מרחב שונים מאלו שאנחנו מורגלים להם.
אחר כך מתפתלים במשך שעתיים, באיזה ואדי ארוך מאוד ויפה, וכמו תמיד מתלווה אלינו נהר. משם יוצאים אל ערבות פתוחות וכבר בין ערביים ואור השמש העדין מרכך את הגבעות והגוונים. אנחנו מאזינים לרוני גינוסר שמביאה דרישת שלום חמה מהבית ומקשטת לנו יחד עם הנוף את ערב השבת, וכשמחשיך חונים בליוינגסטון שהיא עיירה פנינה סמוך לשערי הילוסטון.
שלושה ימים אנחנו גומאים מרחקים בדרכי מונטנה. היא עצומה ונותנת לנו את תחושת אמריקה של מרחבים גדולים ועיירות קטנות וירוק בכל גווניו ומים ובקר. אנחנו אוהבים מאוד את מנגינת הדהירה בין כרי מרעה ושדות וואדיות וכל עיירה היא בעינינו גוון קטן נוסף בצבעיה של אמריקה.
כמו ציורים אימפרסיוניסטיים....
השבמחק........לא נמאס לכם כבר????
(:
חיבוקיםםםםםםםםםם
ב14/7 אזכרה