מג'ספר יוצאים למסלול שחוצה את הרוקיס הקנדיים עד לעיר באנף, אליה נגיע כעבור כמה ימים.
גלאי אוהב לשאול: "מה יש לכם עכשיו בתוכנית" ואם אנחנו מהססים לרגע, הוא נוזף בנו: "חצי שנה התכוננתם ועכשיו אתם לא מוכנים ?"
אבל כשאנחנו יוצאים מג'ספר, אנחנו דווקא מוכנים לגמרי, ומישרים את החרטום אל עבר מפלי אטבסקה.
מעניין מה עושה את זה לאנשים. ובכן, כאן, נתקעה חתיכת העץ במערבולת שהסתחררה בגומחה משמאל, והיא נעה במעגל פנימי מבלי יכולת להשתחרר החוצה אל זרם הנהר. גלאי צפה בחתיכת העץ הזו בהתלהבות, וקרא קריאות תמיכה והשתאות, כמו אוהד של ליברפול במשחק מכריע, רק אי אפשר היה לדעת אם הוא בעד המקל או בעד הנהר.
משם ממשיכים אל מפלי סנוואפטה.
תמונות המפלים מקלירווטר וקניון מלין ואטבסקה וסנוואפטה, מתערבבות בזיכרון, ועם זאת, כמי שבאים מארץ יבשה, עם צמאון גדול למים, אנחנו ממשיכים ליהנות מהזרמים האדירים שמתערבלים ומעלים אדים וקצף ונשברים אל הסלעים.
ההתפעלות שלנו לא נרגעת, עד שמישהו שואל אם נהר כזה יכול לספק את כל תצרוכת המים של ישראל, וגלאי משיב על פי כללי הטקס: "ישאר לנו עודף מים לייצא לטורקיה".
מאז שגלאי מוציא את כרטיס אשראי שלו בג'י קרו צוקי מחייכת ואוהבת
היום החורפי מלווה אותנו גם אל חניון יונה קריק, והאש נרטבת ונכבית עוד לפני שמשחימים ניתחי העוף. כשהבנות שומעות שנאלץ להסתפק הערב באוכל צמחוני, הן נעצבות מאוד, ואפילו אצל יגאל אלפייה יש לחלוחית של צער. אז אני מבחין מהחלון שאצל השכנים שלנו, שהדליקו מדורה גדולה לפני שבא הגשם, עדיין משתובבת אש פראית שלא נרתעת משום גשם. השכנים עצמם כבר ספונים בקרוואן, כשאני וגלאי משתלטים על מעגל האש שלהם והעופות שלנו זוכים לאותה חמימות וחריכה לה הם מייחלים. בינתיים מגיחה מתוך הקרוואן הולנדית סקסית שמתמלאת שמחה לקראתנו. שני הילדים הקטנים שלה כבר נרדמו ובעלה בקרוואן כותב את יומן המסע שלהם והיא פתוחה ונעימה ורק הסכנה של אובר דואינג, מחזירה אותנו אל הבנות שלנו. סוף טוב, כולנו מסתערים על העופות ותפוחי האדמה שבאו מהאש, והחיים נראים לנו יפים מאוד ועסיסיים.
גלאי אוהב לשאול: "מה יש לכם עכשיו בתוכנית" ואם אנחנו מהססים לרגע, הוא נוזף בנו: "חצי שנה התכוננתם ועכשיו אתם לא מוכנים ?"
אבל כשאנחנו יוצאים מג'ספר, אנחנו דווקא מוכנים לגמרי, ומישרים את החרטום אל עבר מפלי אטבסקה.
גירסת הסרט עם דיבוב של מר גלאי
מעניין מה עושה את זה לאנשים. ובכן, כאן, נתקעה חתיכת העץ במערבולת שהסתחררה בגומחה משמאל, והיא נעה במעגל פנימי מבלי יכולת להשתחרר החוצה אל זרם הנהר. גלאי צפה בחתיכת העץ הזו בהתלהבות, וקרא קריאות תמיכה והשתאות, כמו אוהד של ליברפול במשחק מכריע, רק אי אפשר היה לדעת אם הוא בעד המקל או בעד הנהר.
משם ממשיכים אל מפלי סנוואפטה.
תמונות המפלים מקלירווטר וקניון מלין ואטבסקה וסנוואפטה, מתערבבות בזיכרון, ועם זאת, כמי שבאים מארץ יבשה, עם צמאון גדול למים, אנחנו ממשיכים ליהנות מהזרמים האדירים שמתערבלים ומעלים אדים וקצף ונשברים אל הסלעים.
ההתפעלות שלנו לא נרגעת, עד שמישהו שואל אם נהר כזה יכול לספק את כל תצרוכת המים של ישראל, וגלאי משיב על פי כללי הטקס: "ישאר לנו עודף מים לייצא לטורקיה".
מאז שגלאי מוציא את כרטיס אשראי שלו בג'י קרו צוקי מחייכת ואוהבת
היום החורפי מלווה אותנו גם אל חניון יונה קריק, והאש נרטבת ונכבית עוד לפני שמשחימים ניתחי העוף. כשהבנות שומעות שנאלץ להסתפק הערב באוכל צמחוני, הן נעצבות מאוד, ואפילו אצל יגאל אלפייה יש לחלוחית של צער. אז אני מבחין מהחלון שאצל השכנים שלנו, שהדליקו מדורה גדולה לפני שבא הגשם, עדיין משתובבת אש פראית שלא נרתעת משום גשם. השכנים עצמם כבר ספונים בקרוואן, כשאני וגלאי משתלטים על מעגל האש שלהם והעופות שלנו זוכים לאותה חמימות וחריכה לה הם מייחלים. בינתיים מגיחה מתוך הקרוואן הולנדית סקסית שמתמלאת שמחה לקראתנו. שני הילדים הקטנים שלה כבר נרדמו ובעלה בקרוואן כותב את יומן המסע שלהם והיא פתוחה ונעימה ורק הסכנה של אובר דואינג, מחזירה אותנו אל הבנות שלנו. סוף טוב, כולנו מסתערים על העופות ותפוחי האדמה שבאו מהאש, והחיים נראים לנו יפים מאוד ועסיסיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה