סגריר וזרזיפים מקדמים אותנו בקניון מלין. אנחנו שמים עלינו מעילים והבנות מתעטפות גם בשכמיות וגלאי ברתק עם מטריה ואנחנו יוצאים לשעתיים הליכה לצד נהר החוצב את דרכו בתחתיתם של מצוקים אנכיים.
ההינומה של מלין
קטע שביל חלק ובוצי. הולכים 'על ביצים' בנסיון להידבק לבוץ, כי מעידה אחת ואתה בדרך אל הנהר.
הגשר מוביל למגרש החניה התחתון. יש בו שלוש וחצי מכוניות. אחרי ארבעים יום במסע, אנחנו בכושר מצויין אך מחליטים לוותר על הטיפוס בחזרה.לחניון העליון. גלאי וצוק, שהם טיילים טריים, מחליטים לחזק את הכושר ועושים אחורה פנה במהירות, מבלי שמספיקים אפילו, לקיים איזה טקס של פרידה.
החניון נטוש וקר עד שלפתע מגיע רכב. זה השריף. מחכים שיחנה, אבל הוא רק מעיף מבט, לראות אם במקרה מישהו צריך חילוץ או אולי משהו חם לשתות, ובלי לתת לנו אפילו רבע הזדמנות לצעוק "הצילו", הוא מסתובב ונעלם במעלה הדרך. הבנו את השיטה הקנדית. אסור להיות איתם הססנים או רכרוכיים. מכאן ואילך אנחנו ניטפלים באגרסיביות של הומלסים אל כל מי שמגיע אל החניון שלנו. לבסוף נדבקים אל זוג קנדים. אנחנו רטובים ומלוכלכים והאוטו שלהם חדש ומצוחצח והם עושים כל מאמץ להיפטר מאיתנו. אין להם סיכוי. בדרך אורית נמרחת עליהם עם מזמורי "כמה קנדה והקנדיים נפלאים" ולמרות שהחניון העילי לא בכיוון שלהם, כבר אין להם ברירה והם עושים סיבוב גדול ומביאים אותנו הביתה - לקרוואן.
בקרוואן פותחים שתי קופסאות מרק אחרונות, שנשארו ממימי ומחיים, ותוך כמה דקות יש בסיר רחש בעבוע וריח טוב מתפשט בכל. חמימות ושביעות רצון עצמית מתערבבים אצלנו עד שכמעט ומשתכחים לנו החברים המפלסים דרכם בגשם ובהר.
עשיו מכר את הבכורה תמורת נזיד עדשים, אבל אצלנו, כשהגיעו החברים, חיכו להם בחינם מרק חם וטוב וחיוך. כאלו אנחנו.
אחר כך, נסענו לאגם מדיסין שהוא ראי מבריק ומשתקפים בו היערות וההרים והשמיים וכל סירה או בית משתכפלים על פני מימיו וקופאים עד שגם אתה עוצר נשימתך.
ההינומה של מלין
קטע שביל חלק ובוצי. הולכים 'על ביצים' בנסיון להידבק לבוץ, כי מעידה אחת ואתה בדרך אל הנהר.
הגשר מוביל למגרש החניה התחתון. יש בו שלוש וחצי מכוניות. אחרי ארבעים יום במסע, אנחנו בכושר מצויין אך מחליטים לוותר על הטיפוס בחזרה.לחניון העליון. גלאי וצוק, שהם טיילים טריים, מחליטים לחזק את הכושר ועושים אחורה פנה במהירות, מבלי שמספיקים אפילו, לקיים איזה טקס של פרידה.
החניון נטוש וקר עד שלפתע מגיע רכב. זה השריף. מחכים שיחנה, אבל הוא רק מעיף מבט, לראות אם במקרה מישהו צריך חילוץ או אולי משהו חם לשתות, ובלי לתת לנו אפילו רבע הזדמנות לצעוק "הצילו", הוא מסתובב ונעלם במעלה הדרך. הבנו את השיטה הקנדית. אסור להיות איתם הססנים או רכרוכיים. מכאן ואילך אנחנו ניטפלים באגרסיביות של הומלסים אל כל מי שמגיע אל החניון שלנו. לבסוף נדבקים אל זוג קנדים. אנחנו רטובים ומלוכלכים והאוטו שלהם חדש ומצוחצח והם עושים כל מאמץ להיפטר מאיתנו. אין להם סיכוי. בדרך אורית נמרחת עליהם עם מזמורי "כמה קנדה והקנדיים נפלאים" ולמרות שהחניון העילי לא בכיוון שלהם, כבר אין להם ברירה והם עושים סיבוב גדול ומביאים אותנו הביתה - לקרוואן.
בקרוואן פותחים שתי קופסאות מרק אחרונות, שנשארו ממימי ומחיים, ותוך כמה דקות יש בסיר רחש בעבוע וריח טוב מתפשט בכל. חמימות ושביעות רצון עצמית מתערבבים אצלנו עד שכמעט ומשתכחים לנו החברים המפלסים דרכם בגשם ובהר.
עשיו מכר את הבכורה תמורת נזיד עדשים, אבל אצלנו, כשהגיעו החברים, חיכו להם בחינם מרק חם וטוב וחיוך. כאלו אנחנו.
אחר כך, נסענו לאגם מדיסין שהוא ראי מבריק ומשתקפים בו היערות וההרים והשמיים וכל סירה או בית משתכפלים על פני מימיו וקופאים עד שגם אתה עוצר נשימתך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה