בערב האחרון בחניון קפילנו מכינים ארוחה מפוארת. הקרוואן מתמלא ריח וכשאנחנו מתיישבים אל השולחן, נפתחת אזעקה בקרוואן, והיא מיללת וצורמת כאילו עוד מעט יקרה אסון. הרעש אופף אותנו מכל הכיוונים ולא ניתן לזהות מאין הוא בוקע. הכולבויניק של החניון מגיע ומסביר שזו אתראה על דליפה של גז ומראה לנו אשנב קטן בדופן שממנו בוקעת הסירנה. אני סוגר את כל מערכות הגז, אבל האזעקה עדיין בהיסטריה וכבר ברור שרק באלימות נשתיק אותה. לפיכך, אני פותח את האשנב ומגיע עם הקתר סופר עד 3 וחותך מה שחותך. באחת, משתרר על קפילנו ועלינו שקט מבורך ומבעדו ניתן לשמוע את הנגיסות ואת המצמוצים שלנו סביב כרעי העוף וכל התוספות.
בבוקר נפרדים מוונקובר ויוצאים לכיוון הרוקיס. בדרך מבקרים בגני מינטר ואפילו גלאי שבדרך כלל לא אוהב גנים או מינטרים, מצליח ליהנות, וטוב שכך.
עם ערב מגיעים לחניון יפה על יד נהר הפייזר. בחניון אני מלמד את מר גלאי את סודות האינסטלציה וריקון הליכלוכים שלנו מהקרוואן וממנה אותו לסו שף של הביוב.
חיבור אל פתח היציאה בקרוואן
מכניס את פתח היציאה של הצינור אל פיית הביוב בבטון
מוודא שהכל מחובר כראוי ופותח את ברזי ההורקה
אופס.... הצינור ניתק והקרוואן עושה צרכים בחוץ
סוף טוב, המכנסיים כבר למעלה ונשאר רק לרחוץ את הצינור
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה