דייב ואליס עושים סיבוב גדול באמריקה על ההארלי דוידסונים האדומים שלהם. כשיסיימו אותו יחזרו הביתה, יכניסו את ההארליס לאורווה שלהם יברישו את הפרווה האדומה ואת הרעמה המכסיפה ואז יתנו להם מנוחה עד למסע הבא.
דייב ואליס שייכים לתנועה של קאובויים על אופנועים. בדרך כלל כל אליס מחבקת את הדייב שלה כשהוא מדהיר את ארלי אבל פה ושם אתה רואה את הגירלקאובוי יושבת באותה זקיפות ואוחזת בידיות ברכות שבה החזיקו במושכות. התנועה הזו של רוכבי ההארליס, אינה מורדת ואינה כועסת. הם לא נגד שום דבר אלא בעד ההארלי ובעד הרוח הנושבת בפנים ומחברת למרחבים. כבר אין אינדיאנים ואין חבורות של נבלים שצריך ללכוד ולכן הם לא ממהרים לשום מקום אלא נעים להם ברכיבה קלה ונעימה, באחוזה המקסימה והאין סופית ששמה אמריקה.
דייב ואליס התקדמו לפנינו, אבל בבוקר כשיצאנו מהחניון בבריס ראינו לפתע את הסוסים האדומים ממתינים להם ליד האוהל.
אדי ומירנדה הביאו אל ההארלי גם את שרוולי הרכיבה מעור של הבוקרים.
הארגנטינאים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה