הבוקר הראשון עם הגלאים נמשך כמו אתמול, עם מחטי הגשם שבחוץ וכרבולים בפנים שמופרעים רק על ידי ארוחת הבוקר הנפלאה, הראשונה מבין רבות. לבסוף, נמאס לבנות מכל הטוב שבחיים שלנו והן גוררות אותנו לקפילנו פארק. מתברר שבוונקובר מצתמח לו יער גשם של ממש. גשר כבלים ארוך מוביל אותנו בגובה 70 מ', מעל נקיק עמוק שבו שוצף נהר, אל בין עצי ענק ושרכים וצמחים שאפשר לנוח על העלים שלהם. הכל רטוב וירוק כמו ביער גשם ושיח ציפורים נישא מתוך חופת היער. מדרכת עץ הופכת לגשר הנמתח מעץ לעץ ומתרומם אל על ואנו הולכים סמוך לצמרות היער, תלויים ומשתאים. 
אותו סגריר וזרזיפים כבר משתלבים לנו בג'ונגל הקטן בלי להפריע, ונדמה שיש בהם ברכה, כשהם מבריחים מקפילנו סקרנים למיניהם, ומשאירים לנו את כל היער חוץ מהסנאים שמלווים אותנו בכל אשר נלך. שעה גדושה אנחנו מטיילים במעלות ובמורדות היער והוא לנו כעין מנת פתיחה קסומה לטיול שלנו יחד.
חוצים את הגשר חזרה ומתברר שיש שם שביל של עץ ושל מתכת שתלוי על קיר מצוק אדיר ממעל לנקיק. שוב נתלים בין ארץ ושמים כשמתחתינו הנהר ומעלינו קיר הסלע הנישא ויער גשם מצוי בכל וערפל קל מרחף עליו.
לפני היציאה, - שלישיה שמנגנת ושרה פולק אמריקאי, ואנחנו מתרווחים מולם בכיסאות ונהנים במיוחד מהזמרת המתוקה.
גם קפילנו הקסים אותנו. שוב תודה על הסיפורים שלכם שליוו אותנו במקומות המשותפים.
השבמחקהיי, היה לנו זמן מוגבל בוונקובר והתלבטנו אם לבקר בקפילנו, עד שנתקלנו בבלוג שלכם והשתכנענו ששווה. עכשיו, אחרי הביקור, רוצים להודות לכם. חוץ מזה הטיול שלכם הדליק אותנו ואולי נעשה פעם משהו דומה.
השבמחק