מימי חושבת שיש דברים בגו.
היא לא לבד בעניין הזה. במיוחד בשאסטה מאונטיין, שניצב ללא שום רכס שיתמוך בו ועולה למעלה איזה חמשת אלפים מטר, ונראה כאילו הוא מין אטלס של ההרים, שמחזיק לבד את השמיים. שם, בשאסטה מאונטיין מאמינים שרוחות של קדמונים שרות בלילה יחד עם קינת הרוח הנכספת אל ההר. וגם מאמינים שאנרגיות טובות עושות דרכן אל אנרגיות טובות כפי שאנו עשינו את דרכנו אל המימי והחיים.
מימי, לא אדוקה בעניין הזה, אבל היא זוכרת שניסינו להיפרד בשאסטה מאונטיין והרוח הטובה כמו סירבה לתת לכך רשות והפגישה אותנו מחדש אי שם בדרכי האומפקוואה. היא זוכרת עוד כל מיני סמלים ואומרת שאתה יכול להתעלם מהם, אבל אז, אתה אולי מחמיץ משהו יפה, כמו מי שמתעקש לעצום עיניו אל מול השאסטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה