מבט פרידה מוגאס

עכשיו זריחה בוגאס, לילה אחרון מתערבב בבוקר אחרון. אורית מושכת את הזמן במיטה- מנסה לטעון עצמה בשעה אחרונה של שינה ואני משקיף על הימים שעברו ומציץ לעבר הימים שבפתח.
שלוש פעמים בעבר הייתי בוגאס ובזיכרוני היא השתמרה כעיר שמנגנת על הצד האפל של האדם.
הפעם גיליתי וגאס אחרת – מרהיבה, תוססת, מזמינה ומפתה. אני מניח שהתגלתה לי וגאס אחרת, פחות בשל שינוי שחל בה ויותר בשל שינוי שחל בי.
רחש השינה העמוקה בה שקועה אורית, מלווה אותי כעת כמנגינה רוגעת המספרת שהיה לנו נפלא כאן ומבטיחה המשך קסום.