החניון סמוך אל האגם ובבוקר השמש מתיזה זהרורי אור שמרצדים עליו מחוף אל חוף. בשפת האגם, חול נקי של ים, שלא ברור מאין בא וברווזים גדולים מהדסים בו בדרכם למים לקראת סירות מרוץ שהשליכו עוגן במפרץ. מעברו של האגם מתנשא רכסי הסיירה נבדה המכוסים בשיפולים בשמיכה של אורנים ומלבינים בראשיהם.
הבוקר מתמשך לנו בחוף ומסביבו, ולקראת הצהריים יוצאים לדרך לאורך הגדה המזרחית של טאהו ואז עולים למעבר הרים כדי לרדת מהסיירה אל בירת העמק - רינו. למרות שעד עכשיו רק מרחנו את היום, בכל זאת מתעורר אצלנו תיאבון גדול, כאילו מי יודע מה, ומתברר שמתחשק לנו נתח עסיסי של עוף קנטאקי שמטגנים אותו במין בלילה עד שהוא זהוב מאוד בחוץ וטעים מאוד בפנים. אנחנו שבים ונזכרים באימא של אורית, שבשל חיבתה למעדן הזה, הייתה נפגשת עם אורית או עם חברות שלה בקניון שבעת הכוכבים בהרצלייה. ועוד נזכרים, שבעצם, מדובר בסמל מסמליה של אמריקה שמן הדין לחלוק לו קצת כבוד. ומפה לשם הכל מוכן אצלנו למפגש עם העוף. עוד אנחנו מדברים, והינה במבואות של רינו, מתנוסס שלט שמכריז על KFC ביציאה 45, או יציאה אחרת כלשהיא.
נכנסים למזללה עם עומס סמליות וציפיות ודי מהר מתברר לנו, שהעוף הזה מצדיק אותם מאוד, במיוחד כשלצידו צ'יפס פריך וערימה נאה של סלט כרוב אמריקאי.
כל העת, משקיף עלינו מהחלון, סניף גדול של וולמארט שכמו מפציר בנו, עד שאנחנו נעתרים ויוצאים כבדים ושבעים, לחלץ את העצמות במסלולים הנצחיים של וולמארט ומיותר לומר שכאן כבר עובר עלינו לילה מלילות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה