בבוקר אורית מכינה חביתות ודברים, וכבר התחילה ראשית תחושה של בית.
אחר כך משאירים את הבית במקומו ועולים על השאטל. נוסעים בעמק גדול בסמוך לנהר כשמצדינו מרהיבים צוקי ענק אדומים ובראשיהם עצים המקשטים אותם כתלתלים ירוקים. יורדים בתחנת "ברכות האמרלד" ועושים מסלול רגלי של ברכות, נופים וסנאי אחד. זהו כמובן המסלול הראשון שלנו ואנחנו "חברתיים" ומפטפטים עם המטיילים ועושים גם משאל בו הזאיון זוכה לציון ממוצע – 9.
ריח רע מבשר לנו בערב שהמקרר לא עובד. פונים לשכן שנחלץ מיד לעזרתנו. חצי שעה הוא מתעסק בקרביים של המקרר ובמרכזי הפיקוד של מערכות הגז והחשמל. תוך כדי מגיעות אשתו ובתו עם בקבוק יין וכוסות וכולנו מפטפטים וצוחקים בלי להפריע לאיש, לשבור את הראש עם המקרר שלנו. לבסוף הוא מרים ידיים וכולנו מתקשרים לקרוז אמריקה שם מפנים אותנו למוסך בעיירה פייג' שאליה נגיע למחרת.
כיוון שכך, וכיוון שממילא כבר נוצר מין יחד שכזה, מזמינים אותנו השכנים לארוחת ערב. במהלך ההכנות מנגנת הבת על מנדולינה. אחר כך המבורגרים עם גבינה ותוספות ושיחה על פוליטיקות ובני אדם וכעבור שעתיים נפרדים בחיבוקים והזמנות הדדיות.
ג'ון ושילה והבת
למחרת בבוקר מחכה לנו, על מפתן הקרוואן, בקבוק חלב לקפה, מהחברים שהקדימו לצאת לדרכם.
אחרי שבעים יום, בסוף המסע, חצינו שוב את שמורת הזאיון , והפעם בדרך חזרה לווגאס. למרות שראינו כבר כמעט הכל, בכל זאת השמורה הזאת מקסימה אותנו שוב, הן בזכות יופייה והן בזכות שהיא הראשונה שלנו... והאחרונה.
מדהים , תעשו חיים .
השבמחק