בבוקר מתלווה אלינו נחל ערני שמוביל אותנו אל עמק קרסון הרחב והמוריק. זוהי הפתעה מצד נבדה שממנה אנחנו מצפים להרבה פחות בתחום הטבע. כדרכנו אנחנו מאיטים ונהנים מעמק זה שמסרב להיות מדבר, ויש בו תעלות כחולות של מים ובהמות רועות בתוך הירק ושדות וממטרות וטרקטורים שמזכירים את עמק יזרעאל שלנו.
נוסעים ביער אורנים עד שלפתע מתכלכל לו האגם בתוך בקעה גדולה בין רכסים והעצים סביבו יורדים ממש אל קו המים והירוק נוגע בכחול והכל שרוי בעילפון נעים של צהריים.
"טאהו" בניב אינדיאני כלשהו, הוא "האגם של השמיים". זהו אגם גדול של מימי שלגים, צלול וכחול מאוד שנבאדה וקליפורניה חולקות את החופים שלו. כיוון שכך, מיהרה נבאדה לבנות שם מיני וגאס נוצצת ויפה, לשעשע בלילות את מי שבא לגלוש ברכסים המושלגים שמסביב וכמובן את כל היתר. סקי והימורים ובתי מלון גדולים ליד אגם יפה שסירות מרוץ חותכות אותו, ובתי נופש על החוף, יוצרים ביחד תמהיל עשיר טיפה סנוביסטי שמזכיר לנו, את סנט מוריץ היפה. מכל מקום, הקרוואן שלנו שרחוק מסקי הרים כמו מסקי של מים, ודי לו גם בחוף ערום על מי התכלת, מסתובב הלוך ושוב, עד אשר אנחנו מוצאים לו מנוחה בחניון של בני מינו.
במשרדי הקבלה שמשותפים לחניון ולמוטל יפה, צד אותנו סיפורו של אנדי. הוא היום כבן שמונים כפוף חולה ושברירי מאוד ולצידו ג'ודי, אישה נאה כבת שישים ושניהם מטופחים עד כמה שאפשר. לפני המון שנים, שמצטיירים כעת, לא רק כמו זמנים אחרים אלא כמו חיים אחרים, הם מספרים שנפשו בחדר במוטל. עכשיו, במה שנראה כמו סיבוב פרידה, מגיעים אנדי וג'ודי ממרחקים, ובנימוס רומנטי מבקשים מבעל המוטל אם אפשר להעיף מבט באותו החדר, בתקווה להתחבר להרף, אל מה שכבר נגוז.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה