בין ערביים. בסכר גלן ובמרכז המבקרים שלו כבר סיימו לעבוד ואין איש במקום. אנחנו עולים על מרפסת בגב הסכר. מודדים אותו בעינינו עד תחתיתו בערוץ הקולוראדו, וחשים סחרחורת קלה שהודפת אחורה מן המעקה. שקט פרוש על פני תהום.
קירות סלע עצומים חצובים אנכית לצדינו. גשר ענק מחבר את הגדות, והוא נתמך בשתי רגליו הנעוצות אל תוך קירות הסלע. אין שום סימני חיבור בין קורות הפלדה והסלע ורק בדמיון אתה משלים את דרך הפלדה אל לב הסלע.
מתחת, בנקיק צר, מתפתל נהר הקולוראדו בירוק.
מנגד, מהסכר והלאה מתמשך אגם פאול ההולך למרחק לא נראה. הוא כחול וחלק, בלב מדבר חום-צהוב עם רכסים וצוקים של חול.
בפינת האגם מרינה גדולה ורדומה שמתעוררת בעונת התיירות.
מהסכר נסענו לחניון. התמקמנו, וירדנו לאגם. הייתה שעת שקיעה והחוף היה כולו שלנו. בחול הייתה גומחה שמישהו חפר ונשכבנו בתוכה על הגב. שובל לבן סימן מסלול מטוס שחתך את השמיים והכוכבים הדליקו אורות. אור אחד זהר בעוצמה שהסגירה פעילות חייזרית במדבר. שעה ארוכה המתנו במנוחה לנחיתה של צלחת מעופפת.
היי
השבמחקקוראת ונהנית.
מחכה שתצוץ לה ארנבת
ד"ש מהבית
גילה