חונים אחרי קרוואן מפואר שהגיע לפנינו ומצטרפים לזוג שיצא ממנו בדרך אל תצפית פרסת הסוס.
הם הולנדיים כבני שבעים שמטיילים עם שני כלבים. אין להם בית והם חיים בקרוואן כבר שנים אחדות ומציגים את עצמם כ"היפים גריאטריים". את המסע באמריקה התחלו לפני שמונה חודשים בקנדה. מספרים שאמריקה מקסימה, שהכבישים והחניונים מצוינים שהמחירים נמוכים מאוד והאמריקאים מסבירי פנים ומרובעים. המפגש איתם, הוא מפגש עם אורח חיים, ומעורר מחשבה למי הוא מתאים ולמה. אנחנו מכל מקום לא מתכוונים להפוך ל"היפים גריאטריים".
מפה לשם אנחנו מגיעים אל שפת המצוק. לפנינו מזדקרת מתחתית הקניון עוגת סלע ענקית אותה מקיף נהר הקולוראדו בפס מימיו הירקרקים. שוב מתפעלים ומצלמים, ולהפך, עד שחוזרים עם ההולנדים לקרוואן ונפרדים לשלום.
נעלמו לנו התמונות שצילמנו אז הורדנו מזכרת מהאינטרנט
נעלמו לנו התמונות שצילמנו אז הורדנו מזכרת מהאינטרנט
אחרי כחצי שנה אורית קוראת מחדרה: "לא תאמין מה מצאתי". אני ניגש והיא מראה את התמונות האבודות שצילמנו בפייג' ובפרסת הסוס.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה