לפנות ערב מגיעים לעיירה וויליאמס על כביש 66.
לפני איזה מאה שנים הוא היה ההיי וואי הראשי של אמריקה שחיבר את שיקגו ולוס אנג'לס. 66 התפתל בין עיירות וכפרים פורחים ותוססים והיה עורק החיים שלהם. בין היתר הביא 66 אל העיירות שלו את התיירים והמובילים וגם את החולמים והכורים והמחפשים שמצדם הביאו כסף יוזמה וצבע ואפילו קבעו יתדות של נוסטלגיה עבור הדורות הבאים.
במשך השנים התממשו חלומות אחדים ורבים אחרים פקעו ומיכרות נסגרו ומחפשים נואשו.
וגם 66 שהחזיק בגופו הארוך את מה שהיה, נדחק אל הצד, כיוון שרישתו את הארץ מחדש באוטוסטרדות חלקות וגדולות שבמכוון התחמקו מאותן עיירות וכפרים חביבים של 66.
ככל שחלף הזמן, פחת השימוש ב 66 עד שחלקים שלמים ממנו נעזבו והתרפטו והוא הפך לנחש קרוע שרק קטעים ממנו מבצבצים פה ושם. ועם דעיכת הכביש דעכו העיירות שלאורכו.
עד שבאה הנוסטלגיה והחלה זוקפת ראשה מן החורבות ומתוך התוואי החלו מזדקרות פה ושם עיירות זיכרון שמנציחות את 66 ואת הזמנים הטובים.
עיירה כזו היא וויליאמס, שעיקרה שני רחובות: האחד לבאים והשני להולכים, והם צבעוניים ושמחים ומוסיקה נשפכת מהם. והחנויות והשלטים והמסעדות וכל הגינונים שלה, הם יד וזיכרון ל 66 ולזמנים ההם.
הגענו בשבת, חנינו במגרש החניה הריק של הבנק. חצינו את הכביש והתיישבנו ברחבה של "קפה 66" אכלנו המבורגרים מצוינים ונהנינו מהזמר שניגן ושר שירים של פעם.
שאלנו את המלצרית המבוגרת שלנו אם זה בסדר שנחנה את הקרוואן שלנו ונשאר ללון בחניון של הבנק. היא בדקה ואמרה שזה בסדר כי מחר יום ראשון והבנק סגור, אבל זה לא בסדר כי החנייה מיועדת ללקוחות הבנק בלבד. אמרתי שאנחנו מתכוונים לפתוח חשבון בבנק מיד כאשר הוא יפתח... הלילה עבר עלינו בשינה עמוקה.
בוקר טוב לכם !!
השבמחקקוראת בעיקביות ודרככם יש לי גם את הנוסטלגיה שלי...הגרנד קניון.. מקסים.עכשיו ראשון בבוקר כאן... שיהיה שבוע טוב!