בהמשך כביש 1 חוצים את העיירה כרמל הנחבאת בחורשותיה. אין לה צורך באיש והיא אפילו אינה מציינת את נוכחותה בשלט, כמבקשת שיניחו לה המטיילים האלו להמשיך בנמנומה. אבל כחובבים מושבעים של קלינט איסטווד, שהיה כאן ראש העיר, אנחנו מתעקשים לדחוף את האף ולהטריד את מנוחתה. לפיכך אנחנו מסיעים את הקרוואן הגדול והגולמי שלנו ברחובותיה העדינים והמקושטים בגינות ובבתי קיץ נאים. ואכן, שקט שלווה ויופי רובצים על העיירה ולא נע בה שום רכב, זולתנו, ואין ברחובותיה בשעת צהריים זו אדם או כלב או חתול, ורק סנאי מוטרד מאיתנו ומוחה בהפניית ישבן, אם בכלל.
"אני כל כך אוהבת את "הגשרים של מדיסון" אומרת לי אורית ואני רואה בעיניה את בבואתו של קלינט איסטווד. "כמובן" אני משיב לה ומהרהר במריל סטריפ.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה