מגיעים לסניף קרוז אמריקה בוגאס. צפייה בסרטון הדרכה בוידאו והדרכה ממושכת וחיה בקרוואן עצמו. מדביקים על דלת הקרוואן את השלט החמוד שקיבלנו מטלי ודור ויוצאים. הצטיידות בוולמארט, ביקור במרכז אלקטרוניקה לרכישת אינטרנט וכרטיס סים אמריקאי לפלאפון ועוד שעה לוקחת היציאה מוגאס ואנחנו על ההיי וויי בדרך לזאיון פארק.
הפעילות האינטנסיבית הזו מעסיקה מאוד ולא מותירה לנו פנאי להתרגש.
המרחבים הגדולים לפנינו מאפירים אט אט ומזכירים לנו שבתכנון הטיול החלטנו לנוע רק בשעות האור. אחר כך מתכנסת ההיי וויי אל תוך ואדי ענק המתפתל בין רכסים משוננים.כשמתקרבים לזאיון פארק, כבר חושך מוחלט ורק הירח משרטט את קו הרכס המפורץ שמתנשא מצדינו. עיירת נופש מטופחת מאירה את בתי האירוח והמוטלים המבשרים לנו שכמעט הגענו ואנחנו מחפשים את הכניסה לחניון בו הזמנו מקום לשני לילות.
מסתבר שאנחנו עייפים וחסרי ניסיון והשילוט מתמזג טוב מידי עם סביבתו ועם החושך ואנחנו מפספסים את הכניסה. זה לא מפליא, כי הכל כאן עשוי ושמור כך שישתלב עם הטבע. הכביש עשוי מחומר בגוון חמרה אדמדמה, השלטים חומים ונבלעים ברקע ואין עמודי חשמל ותאורה. מבלי דעת, אנחנו ממשיכים בכביש חשוך, בדרך נופית מתפתלת, מוקפת צוקים מטילי צללים, ללא נפש חיה. חוצים שתי מנהרות חשוכות שבשעות היום עוצרים את התנועה המגיעה מכיוון אחד כדי שהרכבים הבאים מהכיוון הנגדי יוכלו לעבור. אנחנו מונעים מעייפות ומדחף להגיע ומתפללים שאין אף מטורף על הכביש ולא נופתע בלב המהנרה הארוכה. 3 דקות של פחד גדול וכשנפלטים מפי המנהרה חוזרים לשאלה היכן אנחנו ולמה. אחר כך מבינים שטעינו,ומחפשים מקום רחב דיו כדי להסתובב. משימה לא פשוטה עם קראוון ביום הראשון בכביש צר וחשוך המוקף תהומות ומצוקים.
זה היה שיעור מצוין. למדנו שתקלה היא דבר שמשבש את מצב הרוח. אם מפלס מצב הרוח לא יורד, זו לא תקלה אלא הרפתקה.
בוקר ראשון בשמורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה