שיר הנושא מהסרט "קפה בגדד"
בית הקפה עצמו עומד בלב אותה עזובת מדבר צהובה מימי צילומי הסרט ונאבק על זיכרון כביש 66 המיתולוגי ועל זיכרון "קפה בגדד" ואולי גם על טיפת שימחה. ומקווים שם, שמישהו ייזכר וירד מאוטוסטראדה 40 אל שרידי 66 ויבוא ויפעיל את מכונת התקליטים.
כשהגענו, ניגנה בקפה מוזיקת רוק וקבוצת תיירים הקיפה ומחאה כפיים לזוג מבוגר שרקד עם רגליים ואגן שזכרו כל תנועה.
הטיול שלנו באמריקה הוא בין היתר טיול במחוזות של זכרון. הזיכרון הזה נספג בנו מהקולנוע והספרות והמוסיקה ומביקורים קודמים ומכל מה שהיא אמריקה בחיים שלנו. לכן כשאנחנו פוגשים את כביש 66 ואת קפה בגדד או את האינדיאנים ואת מחפשי הזהב או כל אייקון של תרבות אמריקה, זו אינה פגישה עם זר או עם חדש אלא עם הישן והמוכר שמהדהדים בתיבת הזכרונות שלנו.
אולי אין בכך די כדי שנרגיש אמריקאים, אבל זה מספיק כדי לחוש 'בבית' באותה אמריקה.
כמו בסרט
קראנו והחלטנו לרדת מהאוטוסטראדה ולבקר. מצאנו מקום נידח ומיוחד שמצדיק ביקור. תודה.
השבמחק