כל הלילה נסע החושך מערבה ומעט מעט נגלה האור וחשף את אותו ערפל מאמש, המתעבה מן המים עד השמים ומתמזג בהם.
לאורך קו המצוק, בתוך הצמחייה, מתמשך לו שביל קטן והוא מוביל אותנו מן הרכס על צלעו של ואדי עד לנחל קטן ניסתר בסבכו. ממשיכים לאורך הנחל בלב פרחי שדה ושיחים שגובהם כגובהנו, ובאים אל מפרץ קסום. מי שקדמו לנו הניחו בו מגדלי אבנים, להזכיר שהיו כאן ואנחנו מצרפים אבנים משלנו לראשי שני מגדלים.
מתישבים בקו המים, לצד הסלעים השחורים ואוספים חלוקים בכל הצבעים ומנסים להעמיד את הזמן בנקודתו.
מתישבים בקו המים, לצד הסלעים השחורים ואוספים חלוקים בכל הצבעים ומנסים להעמיד את הזמן בנקודתו.
המפרץ הקטן רק שלנו כעת והוא בראשיתי ומלא צבעים ומלא שקט ויש תחושת גן עדן. עולים בנו געגועים לילדינו. הם חסרים לנו כאן, ואנחנו מקדישים להם את האבנים שהנחנו במגדלים. כאשר יבואו הנה, כל אחד מהם בעתו, יזכירו להם האבנים שלנו, שהיינו פה, וחשבנו עליהם מרחוק ומקרוב, ואהבנו אותם מאוד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה